משחקי Nintendo 64 שחיים חיים שניים על כף יד היאשום דבר חדש, בטח לא אם היית בבעלותך ואהבת 3DS בשלב מסוים בשמונה השנים האחרונות. אבל יש משהו בתקופת הזוהר של היורים של אמצע עד סוף שנות ה-90 - עידן שנתן לנוGoldenEye 007,אפלה מושלמתוQuake IIבין כל כך הרבה אחרים - שעדיין משדר סוג של קסם מהותי. וכך בעוד המקורלִדקוֹראולי לא נחשב לפסגת הסדרה - זה נופל לבלתי ייאמןTurok 2: Seeds of Evil, שגם מגיע לסוויץ' השנה - זה עדיין ציון דרך FPS מלא בקסם, אופי וטוב,המון דינוזאורים.
גם אם מעולם לא שמעתםטורוק: צייד דינוזאורים- לא משנה שיחק אותו כשהושק לראשונה ב-1997 - חשוב להעריך עד כמה הכותר המנוגד לקיר הזה קידם את היריות בכללותו. זה היה ה-FPS הראשון שהופיע ב-N64 (כאשר מערך המשחקים שלו היה בקושי דו-ספרתי) והוא הקדים באופן מסיבי את זמנו. המפלסים שלו היו פתוחים, מלאים במסדרונות מתפתלים, קרחות בחלל פתוח וקיצורי דרך למכביר. הוא השתמש בלכידת תנועה כדי לתת לאויבים תחושה מציאותית של תנועה, וה-AI שלו היה אגרסיבי ובלתי פוסק במסעו להביס אותך. אפילו הדרך שבה אתה מתנודד ומטות מצד לצד תוך כדי ריצה רחוקה עולם ומלואו ממודל התנועה הנוקשה שלאֲבַדוֹן.
בעיניי 2019, Turok אולי נראה קצת בסיסי מבחינה ויזואלית - וזהו, עם המרקמים הגסים והמצולעים החדים שלו - אבל זה היה משחק שנבנה על ידי צוות של 18 שחקנים עוד כשניינטנדו 64 בקושי יצאה מחיתוליו. התלת מימד עצמו עדיין היה גבול פרוע של אפשרויות, והמפתחת Iguana Entertainment והמוציאה לאור Acclaim לקחו סיכון עצום בניסיון לבנות FPS מתגמל בתלת מימד עם מה שהיה - בזמנו - IP חדש בתחום המשחקים (הוא מבוסס על חוברת קומיקס שהחלה בשנות החמישים, למקרה שתהיתם). ואיכשהו, הם היו צריכים למצוא דרך להתאים אותו על עגלת N64. אפילו הפסקול המעובה - אחד מקומץ הוויתורים שנעשו כדי לגרום ל-Turok לפעול על חומרה של 64 סיביות - עדיין יש בו איכות נוסטלגית.
אז הנה אנחנו כאן, 22 שנים מאוחר יותר, עם אותו משחק שרץ על Nintendo Switch. רימאסטר זה הקפיץ לראשונה את ראשו במחשב האישי בקצה הזנב של2015לפני שבסופו של דבר עושה את דרכו לקונסולות, אז אמנם זה לא בהכרח אחָדָשׁנמל, זו הפעם הראשונה שהיורה פורץ הדרך הזה הופך לנייד. המפתח Nightdive Studios עשה עבודה מצוינת בהעברת הרפתקת הבכורה של Turok לעולם של Joy-Con והרפתקאות כף יד. הערפל הידוע לשמצה - אחד מאותם הקרבנות טכניים שהוזכרו לעיל - שהעיב על רבים מהשטחים הפתוחים שלו כדי לחסוך בזיכרון, הוסר (בעיקר) בזמן שכל דגם דמות, אפקט תאורה ונשק קיבל ברק יריקה מחודש.
יציאת ה-Nintendo Switch נהנית גם מבקרות תנועה, כך שתוכלו לשבת שם ולהניף בשמחה את הקונסולה שלכם במצב כף יד, לירות בדינוזאורים ולהתחמק מרימונים כאוות נפשכם. אתה זז עם המקל האנלוגי ומצלם עם ZR, בדיוק כמו רגיל. זוהי ערכת בקרה שמתאימה למשחק היריות המבולגן, ריסוס והתפלל של טורוק, ולעתים קרובות היא מהנה בדיוק כמו השימוש במקלות. אם כבר מדברים על מצב כף יד, אין כמעט שום שינוי בביצועים כאשר מנגנים מחוץ לרציף. זהו יציאה למשחק בן 22 ולא הייתם מתארים לעצמכם שכותרת כזו תפעיל עומס רב על המעבד של סוויץ', אבל היכולת ליהנות מתחושת המהירות והפעולה שוברת הצוואר של Turok בצורתה המלאה על- ה-go הוא אעָצוּםבְּרָכָה.
אז איך זה משחק היום? ובכן, זה מסתכם בשאלה אם שיחקת את זה בפעם הראשונה, וכמה אינדוקטרינציה הפכת לטרופים של יריות מגוף ראשון מודרניים. טורוק מגיע מאותה תקופה שנתנה לנוQuake III ארנהודִמיוֹנִי, אז הכל על לנוע במהירות ספרינט, לפוצץ אויבים לרסיסים עם רובי ציד ולחקור מערכת מבוך של רמות לפני שמפילים בוס עם ספוג כדור. היעדר שמירה ידנית (משהו ש-Nightdive יכול היה להוסיף, אבל כנראה לא כדי לשמר את הכוונה המקורית של המשחק) מרגישכָּךמוזר ב-2019, עם מחסומים ונקודות שמירה מפוזרות דק מאוד על פני הרמות הגדולות שלה.
ולמרות שמשחק הנשק הזה חסר את העדינות שממנה ציפיתקשת שש: מצוראו הזרםCODsושדות קרב, זה אף פעם,אֵיִ פַּעַםמרגיש משעמם או משעמם. למרות שאולי אין לו את הנשקים המוגזמים עד גיחוך של Turok 2 (שעמום מוחי, מישהו?), הארסנל של 14 כלי נשק שלו מתקתקים מספיק קופסאות קלאסיות ויצירתיות כדי להפיק את המרב מהנפשות המוות הדרמטיות שלו. אפילו עכשיו, כל השנים לאחר מכן, ההסתכלות באויבים המצולעים אוחזים בגרונם כשהדם זורם החוצה מרגיש מרגש כמו כשהמחסנית הזו נטרקה לראשונה ב-N64. אם לא שיחקת את המקור זה אולי נשמע כמו דברים שפסיכופת היה כותב, אבל בכנות, זה עדייןבֶּאֱמֶתלְהִתְקַרֵר.
מַסְקָנָה
אין להכחיש ש-Turok: Dinosaur Hunter הזדקן אמִגרָשׁבשני העשורים האחרונים פלוס, אבל העובדה שהוא גם מחזיק מעמד כל כך טוב היא עדות לעבודתו של צוות איגואנה קטן ולמאמץ שאולפני Nightdive עשו לו להחיות את קפסולת הזמן האינטראקטיבית הזו. היעדר סיפור תקין, חוסר היכולת לשמור את ההתקדמות שלך באופן ידני והאופי הפתוח של עיצוב הרמה שלו יהוו הלם עבור שחקנים פחות מנוסים עם היורים של פעם, אבל עם ליק של צבע חדש וכמה בקרות תנועה מבורכות, פיסת ההיסטוריה האינטראקטיבית הזו יכולה לחיות שוב על חומרת נינטנדו. אפשר לטעון שזה יותר מעניין בתור פיסת היסטוריה מאשר יריות FPS ב-2019, אבל Turok עדיין שווה לראות אם אתה חובב הז'אנר.